תשלומים עתיים

העיקרון העומד מאחורי דיני הנזיקין הוא "החזרת המצב לקדמותו". בתי המשפט הדנים בתיקי נזיקין עומלים רבות על מנת לאמוד את נזקו של הניזוק לעבר ולעתיד הלא נודע ולפסוק לו בהתאם פיצויים על מנת לעמוד בעיקרון "החזרת המצב לקדמותו".

אחד הקשיים המרכזיים בפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף בתביעות נזיקין עניינו בצורך לבסס את השומה על התרחשויות עתידיות אשר ממהותן לוטות הן במעטה של חוסר וודאות.

כך למשל, השאלה כמה שנים יחיה הניזוק הינה בגדר נעלם שיש קושי רב להעריכו, ופעמים רבות חלוקים המומחים בשאלה זו תוך מתן הערכות רחוקות אחת מהשנייה. נעלמים נוספים במקרים מסוימים הם כושר השתכרותו של הניזוק; האם יעשה הטיפול בביתו של הניזוק או שמא יועבר לטיפול במוסד בשלב כלשהו; מצבו הרפואי המדויק; ועוד.

כאשר פוסקים פיצוי בתשלום חד פעמי על השופט הדן בתיק להשתמש בהערכות וסטטיסטיקות למילוי נעלמים אלו, והן יהוו את הבסיס לחישוביו. הסכום שנפסק אינו ניתן לשינוי גם אם מתברר שההערכות עליהן הוא התבסס היו שגויות.

דרך חלופית להתמודד עם חוסר הוודאות הינה באמצעות פסיקת תשלומים עתיים אשר סכומם משתנה עם שינוי הנסיבות.

מהם אם כן תשלומים עתיים?

תשלומים עתיים – הכלל

תשלומים עתיים הנם תשלומים הנקבעים על-ידי בית המשפט וניתנים מעת לעת לניזוק מתוך אותה מטרה של התמודדות עם חוסר הוודאות הקיים כאמור בתיקי נזיקין.

המונח הקרוי "תשלומים עתיים" מותקן בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים), תשל"ח 1978, הקובע ש"בית המשפט מוסמך לפסוק כי פיצויים בשל הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות, כולם או מקצתם, ישולמו בתשלומים עתיים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן…".

על מנת לוודא את יישומה העקרוני של שיטת התשלום העתי, קבע מתקין התקנות קריטריונים ברורים, במסגרת תאונות דרכים, שהתקיים אחד מהם מוסמך בית המשפט לקבוע את שיטת הפיצוי על דרך התשלום העתי, כדלקמן:

(1) הנפגע יפסיד כתוצאה מתאונת הדרכים 40% או יותר מכושר השתכרותו בעתיד. יש לשים לב שמתקין התקנות לא נקט בלשון "נכות" אלא כושר השתכרות שהנו ביטוי תפקודי לנכותו של הנפגע.
(2) הפיצויים ישמשו לנפגע מקור עיקרי למחייתו.

(3) הפיצויים ניתנים לתלויים בנפגע שנפטר.

היות ומטרת התשלומים העתיים היא גילום תורת הנזיקין היכן שקיים קושי של ממש לחזות את התשלומים העתידיים של הניזוק, הרי שתשלומים אלו יכולים לגדול עם השנים בהתקיים שני תנאים (מצטברים):
(1) חלה החמרה במצבו של הנפגע, לרבות בכושר השתכרותו, כתוצאה מתאונת הדרכים והוא המציא ראיה לכאורה על כך;

(2) חלפו ששה חדשים ממועד הקביעה האחרונה בעניינו.

במידה ותנאים אלו מתקיימים, הרי שהגדלת התשלומים העתיים תחול ממועד ההחמרה.

כאן המקום לציין שהיות והדין קובע הגדלה של התשלום העתי ולא הקטנתו בשינוי נסיבות, הרי שבתי המשפט נזהרים בקביעת גובה התשלום העתי ההתחלתי.

בנוסף, מקום בו הנפגע, שקבעו לו תשלומים עתיים, נפטר, יהיו זכאים התלויים שלו (שפרנסתם כולה או מקצתה הייתה עליו ערב פטירתו), קצבה באחוזים הקבועים בתקנות ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלה על הסכום שנפסק לנפטר (ההסדר הנ"ל משתנה עבור אלמנה שנישאה בשנית ובהגיעם של הילדים לגילאים הקבועים בתקנות).

ואולם, הגם שהתקנות הותקנו בתקנות מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, הרי שהחל מפסק הדין בעניין ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 החלו בתי המשפט לאמץ את השיטה ולפסוק תשלומים עתיים לא רק בתיקי תאונות דרכים אלא גם בתיקי נזיקין.

אם השיטה של תשלומים עתיים מדמה בצורה הטובה ביותר את עיקרון "החזרת המצב לקדמותו" מדוע לא מאמצים אותה בכל תיקי הנזיקין?

היתרונות והחסרונות בעקרון תשלומים עתיים

בצד יתרונותיה של שיטת התשלום העתי נקבע בפסיקה, כי שיטת התשלום העתי מגשימה בצורה מדויקת יותר את העיקרון של השבת המצב לקדמותו. אין הניזוק מקבל פיצוי בגין נזק, שהיה סיכוי כי יתרחש אך הלכה למעשה לא התרחש, ואין נמנע מהניזוק פיצוי בגין סיכוי, שאירוע לא יתרחש אך אותו אירוע התרחש. בית המשפט במקרה כזה אינו עוסק בהשערות ואינו מתעמק בתורת הסיכויים, אלא פוסק את הפיצוי על יסוד העובדות, כפי שהתרחשו הלכה למעשה. באופן זה מקבל הניזוק כפי נזקו הממשי. זאת ועוד, מתן פיצוי לנפגע בתשלומים עתיים מונע מצב בו ניזוק, המקבל לידיו סכום כסף ניכר, נותר לאחר זמן חסר כל, כיוון שלא השכיל להשקיע כספו כראוי או שעשה בו שימוש לצרכים אחרים. אינטרס החברה הוא שכספי הפיצויים ישמשו בראש ובראשונה את הנפגע לצרכיו הרפואיים-שיקומיים, ושיטת התשלום העתי מבטיחה זאת.

קביעת הפיצוי מעת לעת, בראי העובדות לאשורן, מאפשרת גם להתאים את שיעור הפיצוי לדרכים ולשיטות החדשות להיטיב את מצבו של הניזוק, שנוצרות מכוח הקדמה. ככלל, בין אם השינויים בעתיד יהיו לטובה ובין אם, חלילה, לרעה, שיטת הפיצוי העיתי מאפשרת – בחריגים מסוימים – התאמה דינאמית של הפיצוי למציאות בה חי הניזוק. זהו יתרונה העיקרי של שיטה זו ביחס לשיטה החלופית – תשלום חד פעמי – אשר מקבעת את האמצעים העומדים לרשותו של הניזוק, על-סמך חיזוי והערכה של העתיד ביום מתן פסק-הדין.

ואולם בצד יתרונותיה של שיטת הפיצוי העיתי, ניצבים גם חסרונותיה. כך למשל, שיטה זו מחייבת תחימת ראשי הנזק והנסיבות בהן יפסקו הפיצויים העתיים לנפגע והצבת מגבלות לפניה לבית המשפט חדשות לבקרים בבקשות לשינוי גובה התשלומים העתיים.

בנוסף קיים חסרון בצורך של מערך ארגוני, שיעסוק בביצוע התשלומים, והצורך (או הכורח) שעלול להיווצר בהתדיינויות חוזרות ונשנות. חיסרון זה כולל אף את החשש ששינוי במצבו הכלכלי של המזיק יפגע ביכולתו לשאת בתשלום הפיצויים להם זכאי הניזוק שכן יש לזכור, כי התשלום ניתן לאורך כל חייו של הניזוק וכי תשלום זה יכול לעיתים אף לעלות, בהתאם לנסיבות הקבועות בדין. מעבר לכל זה, עקרון סופיות הדיון לא מתקיים בשיטה זו וזאת במיוחד מקום בו נסיבות מסוימות יכולות לגרום לשינו בגובה התשלומים העתיים.

בחינת הפסיקה שאישרה פיצוי עתי – הן מכוח חוק הפיצויים והן מכוח פקודת הנזיקין מלמדת, כי הפעלת שיטת פיצוי זו הלכה למעשה, מצומצמת ביותר והיא ננקטה רק במקרים בהם נגרם לנפגע נזק גופני חמור שבעטיו קיימת אי ודאות גדולה ביחס לתוחלת חייו, יציבות מצבו וצרכיו העתידיים.

בתי המשפט לבדם קבעו תנאים מחייבים על מנת לאפשר את שיטת התשלום העתי על-ידי המזיק. ראשית חייב בית המשפט לבחון האם ניתן להבטיח שתשלומיו של הניזוק לא ישללו עקב זעזוע כלכלי שיפקוד את המזיק. תנאי זה מחייב בטחון רב, על סף הוודאות, לגבי האפשרות של הניזוק להיפרע מן המזיק בעתיד בקלות ובמהירות, ללא צורך מסתבר לנקוט בהליכי גבייה ארוכים וסבוכים כדוגמת הליכי הוצאה לפועל. אם הנתבע אינו מתאפיין בחוסן כלכלי, ואין ביכולתו להבטיח היטב את תשלומיו של הניזוק, ממילא אין לדון בטעמים לפסוק תשלומים עתיים. בפסיקה נקבע, למשל, כי כאשר הנתבעת היא המדינה, באופן עקרוני, מתקיים תנאי זה. שנית, גם כאשר המזיק הוא גוף שניתן לבטוח באיתנותו הכלכלית, נהוג לפסוק תשלום עיתי רק כאשר נגרם נזק גופני חמור, אשר אמדנו מבוסס על סיכוי עתידי שהערכתו קשה, ובפרט, כאשר ישנו קושי רב בהערכת תוחלת חייו של הניזוק והעלויות העתידיות של נזקיו. אין כל הצדקה, כמובן, לפסוק תשלומים עתיים ביחס לפיצוי בגין נזק עתידי, שניתן להעריכו באופן סביר בעת מתן פסק-הדין.

לאור היתרונות והחסרונות המהותיים של שיטת התשלומים העתיים בתי המשפט נוטים לצמצם את השימוש בשיטה זו.

המומחיות שלנו:

גישור

גישור

בשנים האחרונות צדדים רבים פונים לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית משפט מתוך מטרה לחסוך בזמן

להמשך קריאה >>
דילוג לתוכן