תאונת פגע וברח

בשנים האחרונות עוברת חולה רעה בחברה הישראלית. נהגים פוגעים בהולכי רגל, אינם עוצרים את רכבם, אינם מגלים עניין כלשהו בשלומו של הנפגע, אינם מגישים כל עזרה רפואית ואף אינם קוראים לעזרה. כמובן שאותם נהגים אף אינם משאירים את פרטיהם לנפגע.

הגם שהמחוקק דורש כל זאת מפורשות במספר חוקים שחוקק בעניין, נהגים רבים עדיין חושבים שניתן בצורה זו להתחמק מהעונש. כמובן שבכך מרעים אותם נהגים את מצבם המשפטי. אך מעבר למצבם המשפטי של הנהגים, זכויותיהם של הנפגעים נפגעות פעמים רבות כמו גופם ולעיתים אף מעבר לכך. באופן הראשוני, אין חברת ביטוח שתכסה את הוצאותיהם הרפואיות המיידיות, ולאחר מכן הנפגע צריך לעמוד במספר קריטריונים משפטיים על מנת להטיל את החבות על "קרנית".

כיצד על נפגע תאונת פגע וברח לנהוג במקרה ואיתרע מזלו והנהג הפוגע ברח מזירת התאונה והותירו להתבוסס בבעיות המשפטיות הכרוכות בדבר?

המצב המשפטי

ראשית חשוב לציין, כי נפגע תאונת דרכים יכול לקבל מזור לנזקיו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המזור מתקבל מאת חברת הביטוח שביטחה את הרכב הרלוונטי בביטוח חובה המפצה את הנפגע על נזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת הדרכים.

אדם הנפגע בתאונת פגע וברח לרוב אינו יכול לתבוע כל חברת ביטוח היות ואין בידיו את פרטי הרכב הפוגע ובהתאם אינו יכול להתחקות אחר חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח חובה.

בהתאם לכך חוקק סעיף 12 (א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הקובע, כי "קרנית" תפצה נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה במידה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, בין היתר, בשל מצב בו הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע.

אלא שעם השנים דרשו בתי המשפט, כי הנפגע לא ילון על זכויותיו והגם שנפגע ונהג הרכב ברח מהזירה, יאלץ הנפגע לבצע שקידה ראויה וסבירה בניסיון לאתר את זהות הנהג הפוגע על מנת שיוכל להיות זכאי מכוח סעיף זה. רק במידה ולא הצליח לאתר את הנהג הפוגע אחר שקידה סבירה וראויה יוכל הנפגע להיפרע מ"קרנית".

ומהי אותה "שקידה סבירה וראויה"?

בעניין זה קבעו כבר בתי המשפט, שבית המשפט יבחן את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי-ידיעתו את פרטי הנהג הפוגע. בחינה זו מביאה בחשבון את אופיו של משטר האחריות ואת אופייה של תאונת הדרכים כאירוע פתאומי וטראומתי. לכן, כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מ"קרנית".

בעניין זה קיימת הכרעה ממדרשו של בית המשפט העליון בעניין ברע"א 3909/08 קרנית נ' שרה קורן ואח' (פסק דין מיום 10/9/2009) שקבע, כי יש להקל במידת מה על הנפגע בהיותה של תאונת הדרכים אירוע "טראומתי" ובהתאם "לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע".

מה אם כן רצוי שנפגע תאונת פגע וברח יבצע מיד לאחר התאונה לשמירת זכויותיו?

כאמור, האחריות לפיצויים מוטלת על הנהג הפוגע וחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח חובה במועד התאונה. היות וכאמור, תופעה של תאונת פגע וברח הפכה להיות תופעה נרחבת, אל לו לנפגע להסיק לאחר התאונה כי ידאגו עבורו לפרטי הרכב הפוגע. נפגע שיכול לקבל פרטים כלשהם אודות הרכב הפוגע, בין אם מעוברים ושבים ובין אם מפועלו שלו, רצוי שייקח אותם.

כיום בעידן הטכנולוגי יש לרבים מצלמות בטלפונים הניידים כך שניתן מיד לצלם את לוחית הרישוי ולנסות לאחר מכן לאתר את פרטי הרכב הפוגע.
כמובן, שכל מקרה לגופו ופעמים רבות לא ניתן מפאת הטראומה לקחת את פרטי הרכב הפוגע, אך יש לזכור כי בכל מקרה עליכם להראות בהמשך ההליך המשפטי את השקידה הראויה והסבירה שנקטתם לאחר התאונה על מנת שתוכלו לקבל את זכויותיכם מ"קרנית".

לטיפים נוספים כיצד יש לנהוג לאחר תאונת דרכים ניתן להיכנס למדריך נפגעי תאונות דרכים שבאתר.

המומחיות שלנו:

גישור

גישור

בשנים האחרונות צדדים רבים פונים לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית משפט מתוך מטרה לחסוך בזמן

להמשך קריאה >>
דילוג לתוכן