מדי שנה מתרחשים אלפי מקרים של אירוע מוחי שחלקם מתחרשים בעבודה. הגורמים לכך הנם שונים ולאו דווקא קשורים בהכרח בעבודתו של הנפגע. כך למשל, אחת הסיבות להיווצרותו של אירוע מוחי הנה מחלת טרשת העורקים הנפוצה, בה מצטברים ושוקעים שומנים, כולסטרול וסידן בדפנות העורקים וגורמים בתהליך איטי להיצרותם ובסופו של דבר לחסימתם. גם לחץ דם גבוה הנו גורם סיכון שיכול לגרום למצב של אירוע מוחי מדמם שסופו יכול להותיר נכות גבוהה ואף מוות. יחד עם זאת ברי שאורחות החיים גורמות לרוב למחלות אלו שמסתיימות באירוע מוחי ולאו דווקא תנאי העבודה של הנפגע, ככל שהנם קשים. מתי בכל זאת יוכר אירוע מוחי בעבודה כפגיעה בעבודה?
תאונת עבודה – כללי
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 מגדיר תאונת עבודה, כדלהלן:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
הפרשנות שניתנה לסעיף זה על ידי בתי הדין לעבודה סוכמה בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2), 529, שקבע:
"מקריאת הסעיף מזדקר לעין, כי החוק דורש התרחשותה של "תאונה" ולכאורה לא די בכך שנגרם לעובד נזק תוך עבודתו ובעקבותיה, על-מנת שיבוא בגדרה של "תאונת עבודה" כהגדרה בחוק. על-מנת לבוא בכלל ההגדרה, צריכים להתקיים שני אלה: אירועהּ של תאונה וקשר סיבתי בין העבודה לתאונה. בטרם יחול על העניין כלל הסיבתיות, יש צורך להוכיח כי ב"תאונה" מדובר. משהוכח שכך הוא, יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין התאונה לעבודה. בכלל הסיבתיות עוסק סעיף 83 לחוק הקובע:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
הוראה זו מקימה חזקת סיבתיות, שעל-פיה, אם אירעה תאונה "תוך כדי" עבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה "עקב" העבודה והנטל על המוסד להוכיח כי התאונה לא נגרמה עקב העבודה. ואולם, אם מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין – כפי שהדבר בענייננו – אזי, אם הוכח על-ידי המוסד שהשפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעתם של גורמים אחרים, לא יראו אותה כ"תאונת עבודה…".
התנאי הראשון ההכרחי בענייננו הוא פירוש המילה "תאונה". הפסיקה קבעה, כי "המבחן היסודי להואילו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'… ופתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתר ובמישור הזמן – הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע…" [ראו לעניין זה מנחם גולדברג "עוקדן הביטוח הלאומי" פרק ה', עמ' 1.137 (הוצאת סדן, אפריל 2006)].
לפיכך, התנאי הראשון לבחינת קיומה של "תאונה", הינו קיומו של אירוע תאונתי ואומר אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת המקום והזמן.
התנאי השני לבחינת קיומה של "תאונה" הוא כאמור שבכל מקרה בו נטען, כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק הנטען אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה [(דב"ע (ארצי) מ"ח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור, פד"ע כ(1) 284, 288-289 (1989)].
אירוע מוחי בעבודה – התנאים להכרה כפגיעה בעבודה
הואיל וכאמור אירוע מוחי בעבודה יכול להתרחש מגורמי סיכון רבים שאינם קשורים בהכרח בתנאי עבודתו של הנפגע, הרי שעל מנת שהנפגע יוכר כנפגע בעבודה, עליו להוכיח שהאירוע המוחי אירע כתוצאה מאירוע תאונתי בעבודה. על מנת להוכיח אירוע תאונתי במקרים מעין אלו פותחו המבחנים הידועים כ"אירוע חריג" ו"מאמץ מיוחד" אשר מטרתם לגלם למעשה את האירוע הבלתי צפוי, התאונתי, שיכול לגרום למצב של אירוע מוחי.
יש לציין, כי המבחנים של "אירוע חריג" ו"מאמץ מיוחד" חלים גם במקרים של אירוע לב בעבודה ובהתאם ניתן ליישמם גם במקרה של אירוע מוחי בעבודה. בעניין זה קבע כבוד השופט מצא בבג"ץ 1619/91 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי בהתייחסו למהות המבחנים הללו:
"כיצד יוכיח העובד התובע, שאוטם שריר הלב, שפקד אותו תוך כדי עבודתו, הינו בגדר תאונה? הלוא מדובר בהתרחשות שאין לה גורמים חיצוניים גלויים לעין. הוכחת סיבותיה של התרחשות כזאת איננה משימה קלה, ואולי היא אף בלתי אפשרית. להקלת נטל זה כיוונה פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה [דב"ע מו/139-0 יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315]… בקביעתו של מבחן 'האירוע החריג'. כל הנדרש מן העובד, על-פי מבחן זה, הוא להביא ראשית ראיה להתרחשות בעבודה, שלפי מהותה עלולה הייתה לגרום להתקף או להחישו… הוכחתו של אירוע חריג בעבודה מיועדת להראות, כי התקף של אוטם, שבנסיבות אחרות היה בגדר חולי גרידא, היה במקרה נושא הדיון, לכאורה, בגדר תאונה".
במבחנים אלו נדרש מהעובד להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, והיה עלול לגרום לבוא אירוע מוחי או להחישו, ואומר "אירוע חריג" ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא אירוע מוחי במועד זה ולא באחר (ראה: תשן0-62/ אהרונסון נ' המוסד לביטוח לאומי ; דב"ע מט0-132/ כהן נ' המוסד לביטוח לאומי; דב"ע מא0-109/ אבני נ' המוסד לביטוח לאומי). ראשית הראיה צריכה להראות שההתרחשות בעבודה עלולה מעצם מהותה לגרום להתקף או להחישו (בג"ץ 1619/91 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי). חשוב להדגיש, כי קנה המידה לבחינת אותו מאמץ הינו סובייקטיבי, היינו, השפעתו של המאמץ הנבחן נשקלת לא ביחס למאן דהוא, אלא ביחס לנפגע עצמו, לפי מצבו בעת קרות האירוע. בעניין זה נקבע, כי:-
"…במדידת אותו מאמץ ובבחינתו יש לפעול לא לפי קנה-מידה אובייקטיבי אלא לפי קנה-מידה סובייקטיבי, היינו שאת השפעתו של המאמץ ואת הואילו 'רגיל' או 'בלתי רגיל', במידה שלהבחנה זאת יש משקל בפני עצמו, יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו היו בעת האירוע… מאמץ מסויים יכול ויהיה 'רגיל' באדם אחד… ובלתי רגיל באותו אדם ביום אחר או בנסיבות אחרות, והקובע הוא לא הכללי, אלא המיוחד" (לא0-17/ המוסד לביטוח לאומי נ' הרשקוביץ).
חשוב לציין שנטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" ו"מאמץ מיוחד" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה [ראו לעניין זה דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315; בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח(4), 837, עמ' 845 (1994)]. לכן, על התובע לקבץ את מלוא הראיות שיתמכו בטענתו שהאירוע שגרם ו/או תרם תרומה משמעותית להופעתו של אותו אירוע מוחי בעבודה, בין אם המדובר במסמכים שיכולים להעיד על העומס החריג ו/או המאמץ המיוחד בעבודה ובין אם מדובר בעדים שיכולים להעיד על האירוע החריג (כגון אירוע שגרם לתגובה רגשית-נפשית חריגה ואשר גרם ו/או תרם לאותו אירוע מוחי בעבודה בזמן ובמקום).
יש לציין, כי הגם שבחינת "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" נעשית סובייקטיבית הרי שיש להצביע על ראיות אובייקטיביות בדבר הנסיבות הסובייקטיביות, ואין די בעצם אמירתו של המבוטח אודות האירוע הבלתי רגיל [עב"ל (ארצי) 458/99 פלבסקי מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי, עמ' 2-3 (11/3/02)].
ואולם, פעמים רבות שוכחים הנפגעים לאסוף עדויות שיכולות לתרום להוכחת טענותיהם בפני המוסד לביטוח לאומי או בית הדין לעבודה. לכן, כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען, "יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהם אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון" [עב"ל (ארצי) 232/09 יוסף חוש נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/7/09)].
חשוב להדגיש, כי על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו:-
"בית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349).
מכאן שחשוב שאדם הסובל ממצב של אירוע מוחי בעבודה יציין בפני רופאיו את הנסיבות המלאות לכך ויוודא שדבריו נרשמים הואיל ובלחץ האירועים הרפואיים, דווקא הנושא העובדתי שגרם להופעתו של אירוע מוחי נזנח והתובע יתקשה לאחר מכן להוכיח את טענותיו. גם במידה והתובע לא היה במצב שיכול היה לעקוב אחר רישום הנסיבות על-ידי הצוות הרפואי, הרי שכל בן משפחה שנמצא במקום יכול לסייע בעניין הואיל והנושא חשוב מאוד להמשך הוכחת האירוע כאירוע בעבודה גם בפני המוסד לביטוח לאומי וגם בפני בית הדין לעבודה (אליו כאמור נגשים במידה והתביעה נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי).
במידה ולא יצליח התובע להוכיח את האירוע החריג או המאמץ המיוחד, הרי שנקבע כי:-
"עפ"י מתכונת דיונית זו, ככל שהתובע לא השכיל להוכיח חריגותו של האירוע בעבודה, תידחה תביעתו כבר בשלב הראשון, מבלי למנות מומחה רפואי בעניינו" (בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734).
אולם, במידה ויצליח התובע להוכיח את האירוע החריג ו/או המאמץ המיוחד, יהיה עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג או המאמץ המיוחד להופעתו של האירוע המוחי. בעניין זה יש לעמוד בתנאיו של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קבוע:-
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
בבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג או המאמץ המיוחד יש חשיבות רבה לסמיכות הזמנים בין התרחשותו של אירוע החריג או המאמץ המיוחד להופעתו של אירוע מוחי.
במקרה בו מתקיימת סמיכות זמנים בין האירוע החריג בעבודה לבין קרות אירוע מוחי, מתקיים באופן נסיבתי קשר סיבתי בין הדברים, אולם אין בסמיכות הזמנים כשלעצמה כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין האירוע לבין הופעת האוטם. בקשר לכך נקבע כי:
"…הקביעה, שקשר סיבתי כזה אמנם קיים, מותנית בהוכחה שהמאורע החריג אכן היווה סיבה ממשית לאוטם; היינו, כי הוא אשר בפועל גרם להתרחשותו. בלא ראיה לכך, אין נשללת האפשרות, שחרף סמיכות הזמנים בין המאורע החריג לבין האוטם, לא המאורע החריג הוא אשר גרם לאוטם, אלא סיבה אחרת, שלה ולעבודה אין ולא כלום, ושאף אלמלא אירע המאורע החריג, היה האוטם צפוי להתרחש באותו מועד ממש" [עב"ל 192/05 כרמלי יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 13.12.2005); בג"צ 6984/93 דליק ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מח(4) 285 (1994)].
באשר לשאלת היחס בין השפעת האירוע במקום העבודה לבין השפעתם של גורמים אחרים, אשר רלוונטית לענייננו, כבר כי:-
"המבחן לפיו ראוי להשיב לשאלת היחס הינו מבחן סמיכות הזמנים, דהיינו הערכת המומחה סבירות קרות האוטם אף ללא אירוע חריג בחיי העבודה, באותו פרק זמן בו הוא אירע למעשה. סמיכות זמנים כזו בין מועד הופעת האוטם למעשה למועד הופעתו המשוער ללא הארוע בעבודה – מצביעה על כך, כי מן הבחינה המשפטית הוכח שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיו האחרים".
צעדים ראשונים וחיוניים בדרך להוכחת אירוע מוחי בעבודה כפגיעה בעבודה
כפי שניתן היה ללמוד מהאמור לעיל, העדויות הסמוכות להתרחשות של אירוע מוחי בעבודה הנן חשובות מאוד להוכחת אירוע מוחי בעבודה כפגיעה בעבודה. לכן יש לתעד כל עדות שיכולה לתמוך בגרסתו של הנפגע, הן במידה והמדובר במסמך שיכול לשפוך אור על עומס העבודה החריג ו/או המאמץ המיוחד שהיה על הנפגע להשקיע בעבודתו שגרמו ו/או תרמו משמעותית להופעתו של אירוע מוחי בעבודה הן במידה והמדובר בעדויות של עדים שנכחו במעמד האירוע ויכולים להעיד על חריגותו וסמיכות הזמנים בין האירוע החריג להופעתו של אירוע מוחי.
יש לשים כאמור דגש מיוחד על הנאמר בפני גורמי הרפואה בסמוך לאחר הופעתו של אירוע מוחי בעבודה ועל הנרשם על ידם הואיל והן המוסד לביטוח לאומי והן בתי הדין לעבודה מעניקים משקל מיוחד לנרשם במסמכים אלו, כפי שצוין לעיל.
חשוב לפנות לעו"ד המתמחה בהוכחת אירוע מוחי בעבודה כפגיעה בעבודה בהקדם האפשרי על מנת שידאג לשמור על זכויותיכם, לרבות במתן עזר באיסוף העדויות התומכות בהוכחה שאותו אירוע מוחי אירע כתוצאה מאירוע חריג ו/או מאמץ מיוחד בעבודה וכמובן, לאחר מכן בהוכחת האירוע בפני המוסד לביטוח לאומי (הכולל כמובן מילוי מלוא הטפסים לביטוח הלאומי ולאחר מכן הצגת מלוא הטיעונים בפני הוועדה הרפואית) ובמידת הצורך בבית הדין לעבודה.